הסיפור של ריי דליו, משקיע המאקרו שבטוח שסין תחליף את ארה״ב כמעצמה עולמית 10/10/2026
ניתן לקרוא את המאמר גם כסדרת ציוצים ב X
https://x.com/davidberkowit/status/2095580124427296870?a=niPgNwz93En3GOIhPJE&s=20
חלק ראשון
בגיל 33 ריי דליו היה ״על הסוס״. הוא מנהל ביד רמה את ״בדידגווטר אסוסיאייטס״ חברה שמשלבת מחקר מקרו-כלכלי לצד השקעות ומסחר בשווקים מורכבים על בסיס ניתוחי מאקרו מעמיקים, והוא מעסיק כ-5 אנליסטים שעוזרים לו לערוך ולפרסם את דוח ה ״Daily Observations״ שלו - דוח מאקרו מעמיק של מצב השווקים, ריביות, אג״ח ממשלתי, מט״ח וסחורות. דליו מנתח וממליץ שם איך לגדר סיכונים ולבצע השקעות מתוחכמות תוך שימוש בכלים מורכבים. והדוח הזה כל כך מפורט ומעמיק שהוא הופך לפופולארי מאוד בקרב מנהלי השקעות ומנכ״לים של תאגידי ענק. כולם פונים ומתייעצים עם דליו בענייני מאקרו, ניהול וגידור סיכונים.
ובגיל 33 לדליו יש כבר לקוחות ענק כולל מקדונלד׳ס וקרנות עושר ריבוניות שצמאים לתובנות המעמיקות שלו בענייני מקרו כלכלה.
דליו גם מופיע בטלויזיה ונותן תחזיות מקרו כלכליות והוא צודק פעם אחרי פעם. כך לדוגמא בסוף שנות ה-70 הוא מזהיר את לקוחותיו מפני חוסר איזון מאקרו-כלכלי עקב גירעונות גדולים והצמדה מלאכותית של המטבע המקומי (הלירה המצרית) לדולר האמריקאי. דליו מנתח את זרמי ההון ומגיע למסקנה שהממשלה המצרית לא תוכל להחזיק את שער החליפין המלאכותי הזה לאורך זמן, ושהמטבע צפוי לחוות פיחות דרמטי. הוא ממליץ ללקוחות תעשייתיים שהיו להם חשיפות או עסקים באזור למכור את הלירה המצרית ולגדר את כספם. זמן קצר לאחר מכן, הלירה המצרית אכן פוחתה בחדות מה שהציל את לקוחותיו מהפסדים כבדים והוכיח את כוחו של הדו"ח שלו, ה-Daily Observations.
אבל דליו אז הוא בחור צעיר וגם די שחצן. יאמר ״לזכותו״ שהוא בוגר הרווארד מה שנותן ״לגיטימציה״ ליהירות שלו… ובגיל 33, בשיא כוחו, הוא עושה את טעות חייו שמפילה אותו לקרשים: בשנת 1981, דליו והצוות המצומצם שלו בברידגווטר ישבו וניתחו את המאזנים של תשעת הבנקים הגדולים ביותר בארה"ב. הם מזהים מגמה מדאיגה: הבנקים הללו הלוו סכומי עתק מטורפים (כ-327 מיליארד דולר) למדינות מתפתחות באמריקה הלטינית. הוא חישב ומצא שהמדינות הללו לעולם לא יוכלו להחזיר את החוב, וניבא שמשבר חוב בינלאומי עצום עומד להתפרץ. כתוצאה מכך הוא צפה ששוק המניות האמריקאי יקרוס ולכן המליץ ללקוחותיו לבצע שורט על השוק וגם בקרן שלו הוא פתח פוזיציית שורט ענקית על השוק. הוא פשוט היה בטוח שהוא צודק. הוא לא טועה. הוא לא יכול לטעות.
אבל אז קורית הפתעה קטנה ודי שולית: בעוד שהתחזית שלו שהייתה שנויה במחלוקת בוול סטריט, התבררה כנכונה במדויק, דליו מפסיד את כל כספו שלו ושל לקוחותיו.
באוגוסט 1982 שר האוצר של מקסיקו, הודיע שהמדינה אינה מסוגלת לשלם חוב של 80 מיליארד דולר. הצטרפו אליו מדינות נוספות מדרום אמריקה ופרץ משבר חוב בשווקים. אה מה מה… הפדרל רזרב התערב בשוק, הזרים נזילות וחילץ את הבנקים האמריקאיים. כתוצאה מכך השוק נרגע ופתח בעליות חזקות. פיזיות השורט של דליו ולקוחותיו הונזלה במהירות והם נותרו עם הפסדים כבדים.
לתרחיש כזה דליו השחצן לא התכונן, ובגיל 33 ברידגווטר ודליו מגיעים לשפל של השפל, הכסף בקופה התרוקן והלקוחות של דליו נוטשים אותו אחרי שאכזב אותם. הוא נותר חסר כל ונאלץ ללוות מאביו 4000$ רק כדי לקנות אוכל ובגדים למשפחתו.
חלק שני
הכשלון הצורב של דליו בגיל 34 לימד אותו שיעור כואב במסע להצלחה: תחושת ההיבריס תמיד עולה ביוקר.
אבל דווקא מנקודת השפל הנמוכה ביותר נוצרת הזדמנות לצמיחה מחודשת. טובה יותר. בריאה יותר. דליו אוזר כוחות ומיישם את מה שאמר הנרי פורד ״כישלון הוא רק דרך להתחיל מחדש, הפעם טוב יותר״. אז הוא מקים את ברידגווטר מחדש. אבל הפעם עם סט כללים ועקרונות שונים לחלוטין מאלו שאפיינו אותו בשנות ההיבריס. והוא מנסח את העקרונות האלה לספר שהוא יפרסם אחר כך שנקרא ״principles”. דליו הוא קודם כל פילוסוף לפני שהוא משקיע או כלכלן מאקרו. הוא אוהב להבין את מערכות עובדות, ולנסח כללים עקרונות ונוסחאות שמאפשרות לחזות קדימה איך גורמים במערכת ישתנו ויתפתחו. הוא במקרה יישם את זה על מאקרו כלכלה בתחילת דרכו. אבל עכשיו אחרי הנפילה הוא מבין שגם האמונות שלו לגבי עצמו ולגבי החיים היו שגויות מהיסוד. בהיבט האישי התפיסה המוטעית ביותר שלו היתה על עצמו: ביטחון עצמי מופרז ואמונה שהוא פשוט לא יכול לטעות. בוודאי אחרי שהוא הוכיח שהוא צדק כל כך הרבה פעמים. בהיבט המקצועי הטעות הגדולה ביותר היתה חשיבה במונחים בינאריים במקום במונחים הסתברותיים. דליו היה בטוח שהחשיפה של הבנקים האמריקאיים לחובות של מדינות זרות בהכרח יביאו אותם לפשיטת רגל מה שבהכרח יוביל למיתון כבד בסגנון השפל הגדול. הוא היה בטוח שזה חייב לקרות ב 100%. הוא לא לקח בחשבון שלפעמים קורים דברים שלא בהכרח חשבנו שיקרו. הוא לא לקח בחשבון את התרחיש שבסוף קרה במציאות: התערבות של הפד וחילוץ הבנקים.
לכן כשהוא מקים את ברידג’ווטר החדשה, הוא מנסח 3 עקרונות-על שיהוו את אבני היסוד של החברה:
אמת רדיקלית - כל עובד מהזוטר ביותר עד הבכיר ביותר מחויב לנהל ״יומן טעויות״. המטרה בסופו של דבר להגיע לאמת, וכדי להגיע לאמת מוכרחים להיות מסוגלים להודות בטעויות. מחיקת האגו היא הבסיס המאפשר הגעה לאמת.
שקיפות רדיקלית - ביטול היררכיה ארגונית. כל עובד מהזוטר ביותר עד הבכיר ביותר יכול ואפילו חייב להביע את דעתו. ויכוחים וחוסר הסכמות הם יותר מרצויים כי שוב המטרה היא להגיע לאמת ולא להאדיר מנהל כזה או אחר
דמוקרטיית רעיונות לפי משקל אמינות - זה המנגנון המרכזי שמחבר את האמת והשקיפות הרדיקלית לכדי מערכת קבלת החלטות פרקטית. דליו הבין ששקיפות מלאה שבה כולם מביעים את דעתם עלולה לייצר אנרכיה ורעש. מצד שני, הוא ידע שהסתמכות על מנהל יחיד (דיקטטורה) מייצרת נקודות עיוורות. הפתרון שלו היה ליצור מערכת שבה הרעיונות הטובים ביותר מנצחים, אך המשקל של כל דעה נקבע לפי רמת האמינות המוכחת של האדם באותו תחום ספציפי.
בברידגווטר בנו אלגוריתם לקבלת החלטות ברמת הקרן שמשקלל את רמת הידע והמומחיות שמאחורי כל דעה, תוך שילוב בין יכולת ערעור מצד אחד לקבלת אחריות מוחלטת מצד שני.
חלק שלישי
העקרונות של ריי דליו לבניית פורטפוליו הפוכים לגמרי מאלה של באפט. בעוד באפט דוגל במיקוד קיצוני, דליו דוגל בפיזור קיצוני. שיטת ״פזר ככל יכולתך״ אם תרצו. ההגיון מאחורי השיטה פשוט: מכיוון שלא ניתן לחזות את העתיד, השאיפה זה לבנות תיק שיתן תשואה בכל מצב שוק, לא משנה מה יקרה, והדרך לעשות זאת היא באמצעות בניית ערוצי הכנסה שונים ומגוונים עם מתאם כמה שיותר נמוך ביניהם. תיק אידיאלי בשיטת דליו יראה פחות או יותר כך: 30% מניות, 30% אג״ח, 10% סחורות, 10% אופציות למיניהם, 10% נדל״ן ו 10% מתכות כגון כסף וזהב. וגם בתוך כל קבוצה צריך לשאוף לפיזור גדול ככל האפשר. לדוגמא בתוך מניות לשאוף לאחזקת מדדים שונים אולי אפילו במדינות שונות. בתוך אג״ח גם לפזר ככל הניתן. הרעיון פשוט: בכל מצב שוק יש נכסים מסוימים שעולים ואחרים שיורדים ולכן תיק מפוזר היטב יניב תשואה סבירה בכל מצב שוק. צריך לזכור שדליו מנהל קרן גידור. קרן גידור בהגדרה מטרתה לתת תשואה חיובית בכל מצב ולכן, לשיטת דליו הדרך לעשות זאת היא באמצעות תיק מאוזן: 10-15 ערוצי הכנסה עם קורלציה כמה שיותר נמוכה ביניהם.
