על טעויות השקעה שביצעתי ומה למדתי (וגם אתם יכולים ללמוד) מהן
חלק ראשון
במהלך המסע שלי בשוק ההון אותו התחלתי לפני בערך 5 שנים, עשיתי טעויות השקעה רבות, מהן למדתי וצמחתי להיות המשקיע שאני כיום.
שיטת השקעות היא כמו אלגוריתם סופר מתוחכם שדורש טיוב ודיוק תמידי. האלגוריתם מתעדכן מעת לעת בהתאם למידע חדש, תובנות חדשות, מציאות שמשתנה או הגרוע מכל: כשלונות צורבים.
במקרה שלי היה לי מזל רב ששילמתי מחירים יחסית נמוכים על שיעורים חשובים. אני חושב שיש ערך בללמוד מהטעויות של אחרים כי לא משלמים עליהם..
טעויות וכשלונות הם חלק טבעי מהתהליך והדרך שעושים בכל תחום, ועדיין אני סבור שמשקיע מתוחכם ומקצועי צריך להיות מסוגל להימנע לחלוטין מטעויות חמורות. טעות חמורה בעיניי זה מצב שבו ברור שיש יחס סיכון-סיכוי שלילי לא פרופורציונלי, כלומר מעט סיכוי והרבה סיכון. דוגמא לטעות כזאת היא השקעה בטסלה או ספייס איכס. יש סיכון גדול ברקע של תלות באילון מאסק. אני מאחל לאילון רק בריאות אבל אם יקרה לו משהו והוא לא ינהל את החברות, המניות יצללו והמשקיעים ירשמו הפסד הון קבוע שלא יחזור. מאידך אם מסתכלים על האפסייד, כל אחד מבין שהוא מצומצם. ברמת המחירים הנוכחית ובראייה של ניהול סיכונים, המניות האלה פשוט לא אטרקטיביות. אם מנהל השקעות יספר לכם שהוא עשה תשואות מטורפות מהמניות האלה, ההמלצה שלי זה: תתרחקו! אולי היתה לו שנה טובה כי היה לו מזל טוב אבל מאחר וניהול הסיכונים כושל לחלוטין, כמעט בוודאות בנקודת זמן כלשהי ירשמו הפסדים כבדים. הפסדים שלא יחזרו. וזאת טעות חמורה שאפשר וצריך להימנע ממנה!
במהלך הדרך עשיתי גם כמה טעויות חמורות, ואני מקווה ויש לי ביטחון מסוים שעידן הטעויות החמורות מאחוריי.
חלק שני
שנת 2023 היתה ככל הנראה השנה הקשה בתולדות מדינת ישראל. שנה של כאוס מוחלט מתחילתה ועד סופה. אבל זאת היתה גם שנה שבה נוצרו הזדמנויות חסרות תקדים בשוק ההון הישראלי. חלון ההזדמנויות נסגר באוגוסט 2024 כשהשוק, ללא כל התראה או סיבה הגיונית החל לשעוט קדימה. בתוך חודשים ספורים כבר לא נותרו הזדמנויות גדולות. מי שהספיק לאסוף בחודשי השפל הרוויח בענק ומי שנהר ל S&P והקשיב לשטויות של מודי׳ס פספס בענק.
באותה תקופה הייתי סטודנט לחשבונאות וכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים, וגם משקיע פרטי. ובין מבחן למבחן הייתי ״חורש״ על שוק ההון, עובר מניה מניה ומחפש הזדמנויות. מציאות. כבר אז היה ברור לי ששוק ההון הישראלי הוא גן עדן למשקיעי ערך עם הון קטן. יש פה חברות מאוד סולידיות, תזרימיות, ובתמחור נמוך. זה מה שאני מחפש. וידעתי גם ידעתי שהזמן הכי טוב לקנות הוא כשהמוסדיים מוכרים. וכשיש דם ברחובות. לכן כשהמוסדיים מכרו ישראל במכירת חיסול ונהרו ל S&P, וכשהדם ברחובות הגיע, אני קניתי. לא אשקר שלא חששתי. פחדתי וחששתי אבל קניתי. החשיבה שלי היתה כזאת: כל עוד ממשלת המטורללים בשלטון, אף אחד לא ירצה להשקיע בישראל ולכן לא ניתן לבנות על עליית ערך בכלל. התשואה, אם כן, צריכה לבא מדיבידנד שוטף. ולכן חיפשתי חברות שמייצרות תזרימי מזומנים חזקים, ושמחלקות 100% מהרווח כדיבידנד. ומצאתי, או לפחות חשבתי שמצאתי.
עד 2023, דלק רכב היתה ״פרת מזומנים״ שייצרה ברמה שנתית בין 300 מיליון למיליארד שקל תזרים מזומנים חופשי. וחילקה את כולו כדיבידנד. שווי השוק היה אז סביב 1.8 מליארד. לכן עשיתי את המתמטיקה הפשוטה ויצא לי שתשואת הדיבידנד הממוצעת היא סביב 20%. נכון, יש תנודתיות בין השנים כי בכל זאת מדובר בעסקי הרכב. אבל הסתכלתי ברמה ממוצעת. קראתי אז את הדוחות ושמתי לב לחוב הכבד אבל חשבתי שהתזרים השוטף יאפשר הפחתה הדרגתית של החוב תוך כדי חלוקת דיבידנדים שמנים. ולכן העמסתי דלק רכב לתיק והמתנתי לדיבידנדים.
ואכן, בשנת 2023 דלק רכב המשיכה לחלק דיבידנד שמן, כ 300 אג׳ למניה. אני קניתי בשער של 2000. 15% תשואת דיבידנד. זה יפה.
אבל זאת היתה השנה האחרונה שבה גיל אגמון בעל השליטה בדלק רכב יכול היה לחייך כל הדרך לעוד דיבידנד שמן. בדיעבד אפשר היה לראות את זה, נורות האזהרה כבר אז הופיעו בדוחות. החוב הכבד, הצרות של אינפיניה, החקירות בורידיס, והקריסה במכירות הרכב. אבל אני התעלמתי. הייתי שבוי לחלוטין בגליונות האקסל שבניתי לעצמי שסיפרו את ההיסטוריה.
כי מ 2024 הדיבידנדים הפסיקו. למעט דיבידנד קטן שחולק, לדעתי שלא בצדק.
הטעות הגדולה ביותר שלי היתה שהסתכלתי על העבר במקום להסתכל על העתיד. הנחתי שמה שהיה הוא שיהיה, שאם דלק רכב חילקה דיבידנד שמן כל שנה ב 30 השנים האחרונות כולל שנות האינתיפאדה ו 2008, זה אומר שזה ימשיך לקרות בעתיד. אין טעות גדולה וחמורה מזאת. בעולם העסקים, השינוי הוא הקבוע היחיד. העבר לא מבטיח שום דבר לגבי העתיד. המציאות של החברה ב 2023 היתה שונה לחלוטין מהעבר שלה. המאזן היה נראה אחרת, הסיכונים היו שונים. זאת היתה פשוט חברה אחרת. ופספסתי את זה לגמרי.
הלקח הגדול שלמדתי מזה ושגם אתם יכולים: הדוחות הכספיים מספרים את העבר ונותנים הצצה להווה. הצלחה של השקעה תלויה בעתיד ולכן עיקר האנליזה צריכה להתמקד בעתיד ולא בעבר/הווה. חיזוי העתיד דורש הבנה עמוקה עם התעשייה והדוחות הכספיים מספרים רק חלק מהסיפור.
חלק שלישי
לפני מספר חודשים נתקלתי ב 2 הזדמנויות מעניינות בשוק הבריטי.
ההזדמנות הראשונה היתה Park Plaza חברת מלונות בשליטת אלי פפושדו ישראלי לשעבר שנסחרה בהרבה פחות משווי נכסיה. לכאורה מלכודת ערך קלאסית. אבל היה משהו מעניין שהתפתח שם: קרן ברוש האקטיביסטית רכשה נתח מהמניות ולחצה על מכירה. פפושדו בן 89, אין דור המשך, והמנכ״ל אוטוטו יוצא לפנסיה. הדירקטוריון התכנס והחליט לפתוח בהליך של ״בחינה אסטרטגית״ - שם קוד לחיפוש קונה. חשבתי שיש סיכוי גבוה שימצא קונה במחיר של 20-25 למניה ושפפושדו יסכים למכור כי זה הכי הגיוני ולכן בניתי פוזיציה ב 15. חשבתי שיש פה הזדמנות לסיבוב מהיר במינימום סיכון.
ההזדמנות השנייה היא במניית Workspace Group PLC. מדובר בחברת ריט משרדים שנסחרת בחצי משווי נכסיה. לכאורה מלכודת ערך קלאסית. אבל גם שם היתה מעורבות של קרן אקטיביסטית: סבא קפיטל של בועז וינשטיין רכשה 30% מהמניות ולחצה לפירוק החברה והחזרת הון למשקיעים. היתה אמורה להיערך אסיפה כללית וחשבתי שסיכוי סביר שהמוסדיים יצביעו עם וינשטיין. זה פשוט היה נראה לי הכי הגיוני כמשקיע שלכוד בתוך חברה עם הנהלה פח אשפה משמידת ערך. גם שם בניתי פוזיציה וחיכיתי לתאריך התכנסות האסיפה הכללית. חשבתי שגם פה יש הזדמנות לסיבוב מהיר במינימום סיכון.
בשני המקרים טעיתי בהערכותיי. ב Park Plaza פתאל הציע לקנות ב 22 - לדעתי מחיר הוגן אבל פפושדו, כנראה משיקולי אגו לא רציונאליים החליט לא למכור.
ב Workspace גם טעיתי. המוסדיים הצביעו בעד ההנהלה הכושלת ונגד וינשטיין. גם שם היו כנראה מעורבים שיקולים לא רציונליים.
בשני המקרים הופתעתי אבל לא הייתי צריך.
הנחתי שבני אדם רציונאליים, שיצביעו לפי שיקולים כלכליים טהורים.
אין נאיביות גדולה מזו.
למזלי, בשני המקרים נחלצתי ללא הפסד. הקפדתי, כמו תמיד, לא להתפשר על המחיר ולקנות רק כשהמחיר משאיר מרווח ביטחון מספק. הלקח שלמדתי וגם אתם יכולים זה: תמיד צריך להבין באילו גורמים תלויה ההצלחה/כישלון של השקעה והאם יש יכולת טובה לחזות את הגורמים האלה. יש הבדל מאוד גדול בעיניי בין גורמי שוק כמו הצלחה של מוצר/שירות לגורמים אנושיים שהם הרבה פחות צפויים כי מה לעשות אנשים לא רציונאליים מטבעם וזה לא חדש ולא אמור להפתיע.
